Tuesday, March 31, 2020

כבש vs כשב

This is a question I have had for some time and a reader recently brought it up with me again in person and pointed out that it is very applicable with פינחס coming up:
Is the mistaking of כבש for כשב (or vice-versa) a correctable mistake? While the words are different, their meanings are exactly the same. What say you?

UPDATE: Once again, the Dikdukian is rescued by its readers:



MG said...
According to the Malbim these two words do NOT have the exact same meaning, and might even be referring to two different "types" of sheep:
Link to ספר at HebrewBooks


However, as per my comment  below, the מסורת הש"ס to :שבת צב might imply otherwise. As well, I happened upon a ספר חותם תכנית written in the 1860's which asserts that they are the same here.

Additionally, the משנה ברורה קמ"ג:כ"ו (which was recently learned as part of the Dirshu דף היומי בהלכה program), based on מגן אברהם counts כשב/כבש as an example of a change in pronunciation without a change in meaning which would nevertheless necessitate putting the Torah back and laining from another.

Nevertheless, Jack Gross's comment is very poignant.  Whether there is a difference in meaning and whether this is a correctable mistake are likely two completely separate discussions. The difference in meaning might very well be debatable. But as for the קריאה aspect, it's simply a different word and the fact that it is almost the same is irrelevant. If the consonants are out of order, the word has not been pronounced properly and this needs to be corrected.
(Perhaps the same argument may be made regarding R' Marwick's position on בלילה הוא.)

5780: This topic is, in fact, covered by R' Michoel Reach in his recently published ספר מימיני מיכאל (available on Amazon.) With his permission, here is his entry for פרשת צו in which he points out that there is a very clear distinction to determine when the תורה will use כשב and when כבש. It all depends on the other animals that are being contrasted. Read below:

Friday, March 27, 2020

נוסח ברכת האילנות

Since you are likely to be saying this ברכה without immediate access to a computer, I have uploaded an image which you can point your phone to containing the נוסח below.
Send this URL to your phone: http://tinyurl.com/ilanos


מאת ר' אלי בשם ר' יעקב לוינגר מתל אביב

הנוסח הקדוּם והראוּי לברכת האילנות, בלִבלוּבם בימי ניסן.

הברכה מובאת כבר באוסף ברכות הראייה מימי המשנה, וגם בתלמוד הבבלי בשני מקומות (ברכות מג ב; ר"ה יא א), ברוב עדי הנוסח כך: ברוך שלא חיסר בעולמו (או: מעולמו)כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות (כדי) להתנאות בהן (או: מהן) בני אדם. זה גם קרוב לנוסח הגאונים (ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות, פרק שישי, ד"ה אמר רב, מהדורת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ב- אבל שם חסר: אילנות טובות), הרי"ף ורש"י על אתר (ווילנא).

רש"י מסביר בפירושו על התלמוד כאן, את משמעות המילה להתנאות = ליהנות (בר"ה (ווילנא): להנות). לדעתו, הפועל להתנאות, (התפעל מהשורש נא"י ) שמשמעותו הנפוצה להתייפות/ להתקשט, מופיע כאן במובנו המשני והשאול: להפיק הֲנָאָה. כאילו נאמר כאן לְהִתְהַנּוֹת(=התפעל), או ליהנות (=נפעל) מהשורש הנ"י שגם השם הֲנָאָה נגזר ממנו.

במיעוטם של עדי הנוסח של התלמוד, בעיקר בכ"י של מסכת ראש השנה שנכתבו אחרי ימי רש"י, אנו מוצאים במקום להתנאות ç ליהנות. לא מצינו בעדי נוסח לפני ימי רש"י עם החלופה ליהנות! נדמה שלפנינו התהליך המוכר של הכנסת פירוש רש"י לגוף הטקסט התלמודי בידי המעתיקים וכך נולדה הגרסה ליהנות, החל מתקופת רש"י. פירוש רש"י בתלמוד מעיד על גרסת להתנאות שהייתה לפניו, אחרת לא היה מוסיף את פירושו.

גם רמב"ם גורס בברכה ב'משנה תורה' (אהבה, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יג) להתנאות, כגאונים, הרי"ף ורש"י, אלא משמיט, בדומה לגאונים, את המילים ואילנות טובות וגרסתו ב"א ייי אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות נאות כדי להתנאות בהם (או: בהן) בני אדם התקבלה, לפעמים בשינויים קלים, ברוב סידורי התימנים, כשיטתם לפסוק הלכה כרמב"ם.

הטקסט להלן: לפי הגרסה של הטור והשו"ע, או"ח, סימן רכו (פרט לשינוי בהם/בהן -ראה להלן), המתבססת על רוב הפוסקים הראשונים אחרי רש"י. בעקבותיהם של אלו הביאו את הגרסה כך גם רוב הפוסקים האחרונים, עם שינויים מזעריים ביניהם. נדמה שזה הנוסח הראוי לאומרו בעֲדוֹת ישראל שקבלו עליהן לפסוק הלכה כשו"ע.

הניקוד להלן: לפי יעב"ץ = ר' יעקב עֶמדֶין, בסידורו עמודי שמים, אלטונא, תק"ה/ח-1745/8 (ראה במהדורתו המחודשת, הוצאת אשכול, ירושלים תשנ"ג, ח"ב, עמ' קמ-הטקסט שם אינו בהכרח מידי יעב"ץ!) ובספרו לוח ארש (חלק א', סימנים תמה/ו בעמ' קלו/ז, מהדורת ר"ד יצחקי, אוצרנו, טורונטו תשס"א וראה הערות המהדיר שם, עמ' תנג, סימנים תתקיג-תתקיד ועמ' תצה/ו, סימן קעג).

הנוסח להלן מופיע אצל המחברים האשכנזים והספרדים ובסידוריהם, לפני שהגיהו אותם המדקדקים בגרמניה במאה ה-18, על-פי ה"דקדוק המקראי" כשיטתם:
ר' שלמה זלמן הענא (=רז"ה) בסידורו בית תפילה, דף עח ע"ב, יֶסְניץ תפ"ה-1725 [שינה: כּלוּםç דָבָר]
ור' יצחק סַטַנאָב בסידורו ויעתר יצחק, ברלין, תקמ"ה-1785, במדור עמק ברכה כט, שם
[שינה: אילנות טובות ç אילנות טובים ואת ניקוד לֵיהָנוֹת(=נפעל) ç לְהַנּות(=פיעל].
השינוי בהן ç בהם קדום מאוד (כך כבר בחלק מכ"י החשובים של רמב"ם, בטור ובשו"ע !). לאור רוב המקורות האחרים זה כנראה טעות-העתקה או -דפוס.

להלן באות עבה (ובצבע): המקומות ששינו המגיהים הנ"ל ובעטיים רוב הסידורים האשכנזיים המצויים בזמננו (תשס"ו) שאימצו את כל השינויים מהמאה ה-18 או את חלקם (אלה של רז"ה). יכול להיות שהמגיהים האלה הרשו לעצמם את השינויים הנקובים בגלל מִמצאם שגרסת השו"ע כבר סוטה בעצמה מהנוסח התלמודי המקורי.

הסידורים הספרדיים שמרו בדרך כלל על הנוסח של שו"ע, אבל ניקדו חִסֵּר כדלהלן- שהוא חלופה תקינה לניקוד האשכנזים.
נרשם: בידי יעקב לוינגר, בעזרת חכמים מובהקים בתחום: הרב דוד יצחקי- בני ברק-כולל 'חזון איש', ד"ר חיים כהן-אונ' ת"א, הרב ד"ר דוד מישלוב- מושב חמד ועוד מומחים רבים-וכולם יעמדו על הברכה. פרופ' אהרן דותן מאונ' ת"א הביע את הסתייגותו מהנוסח המובא להלן, אבל לא פירט לפניי את נימוקיו. רשימה זו מהווה תקציר של מאמרי המורחב: 'גל גלגוליה של ברכת האילנות, בלבלובם בימי ניסן'.

בָּרוּך אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם
(שֶלֹּא חִסַּר (בסידורי הספרדים: חִסֵּר
בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם

Friday, March 13, 2020

Let your Soul not be Desolate

Although mistakes in the הפטרה might not be as serious, they tend to be more prevalent since the reader of the הפטרה tends to be less of a seasoned lainer (depending on the shul.) Unfortunately, there was one year I heard this done completely wrong every time. In the הפטרה of פרשת פרה, towards the end, there are numerous instances of the word נְּשַׁמָּה, meaning desolate. If it is mispronounced נְּשָׁמָה it refers to the soul. Two words, nearly indistinguishably similar whose meanings couldn't be further apart. It would be advisable, if you know who will be laining the הפטרה, to alert them to this in advance. Fortunately, our shul has acquired קלף's for all the הפטרות and now only actual בעלי קריאה lain it.

As MG points out in the comments - for those who are particular about pronouncing a דגש חזק - the דגש in the מ is also an important distinction between the two words.

Oops

I very often find myself focusing very closely on possible little mistakes that might go unnoticed and sometimes, the bigger mistakes fly over my ahead. Such was the case one פרשת פרה when I missed a biggy. Fortunately, it was in the הפטרה. In (יחזקאל ל"ו:ל), instead of פרי העץ, the בעל קריאה said פרי הארץ!! I heard murmurings and I knew I had missed something but I just wasn't sure what it was so I couldn't very well correct it.

I joked with people afterwards that perhaps it is not such a serious mistake. After all, if you make a בורא פרי האדמה on an apple, you are יוצא, right? It is still אדר.

Wednesday, March 11, 2020

Whys and Wherefores

The following thorough and intriguing write-up was submitted by a Dikdukian reader:

It is difficult to research a rule that apparently has no name.

I refer to what some colloquially refer to as the "למה" rule, because it is perhaps best illustrated with a handful of examples in which למה is used twice in close succession, once מלעיל and once מלרע (e.g., Shemot 5:22; Shemot 32:11-12 -- you know it from ויחל on a תענית צבור). The rule is that an otherwise מלעיל word becomes מלרע before a word that begins with an א, ה, or ע (of course, HaShem's name spelled with a י is pronounced with an א and therefore triggers the rule).

R. Yaakov Kamenetsky refers to the rule often in his ספר אמת ליעקב but generally as "that rule I have cited many times." Paul Jouon, in his well-regarded grammar written with T. Muraoka, calls it "hiatus" (a not uncommon grammatical process) but admits the name is less than ideal.

None of this sheds much light on the details of the rule itself. Jouon does mention that the word in question must end in an open syllable, but are there any other environmental factors?

Consider these examples (or nonexamples): 

  1. Bamidbar 11:8: שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ... There is some disagreement about this one, as indicated in many חומשים that mark it as מלעיל but other sources, including מנחת שי and אמת ליעקבthat say it follows the rule and is מלרע. Those who say it is מלעיל claim that that is true to the meaning of the word, but we see other instances where the rule overrides that consideration (e.g., זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם Shemot 18:11). Nevertheless, it is unusual to see Koren and others mark מלעיל if it should be מלרע. My thought was that perhaps the rule is blocked with a תלישה (big or small), as seen in ...
  2. Bamidbar 16:7: וְשִׂימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת where ושימו is marked (in every חומש I've seen that double-marks the תלישה in such a case) as מלעיל. But is טעם part of the environment that blocks the rule? Consider also ...
  3. Shemot 25: 24: וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר... R. Kamenetsky says it is מלרע because of "that rule." Conveniently, the word doesn't show up elsewhere (without an א afterward) for comparison, supporting R. Kamenetsky's view by default. But what of other ל-ה verbs that don't trigger the rule, such as the very common ועשית? I had surmised merely that a ל-ה verb doesn't trigger the rule, and thus that the שורש of וצפית is not צפה as otherwise expected. And, in fact, other ל-ה verbs like וראית are still מלעיל before an א (Shemot 33:23, Devarim 4:19, the latter with a תלישה, fwiw). Further, the problem for the other view is that is doesn't explain why ועשית is often followed by an א and yet remains מלעיל (as in Shemot 27:1וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַand we see וצפית as מלרע followed by את in 26:29). The other question here is possible interaction between this rule and that of וי"ו ההיפוך in עתיד/צווי -- but clearly R. Kamenetsky is saying the rule occurs here without saying why it doesn't in other seemingly like situations.

So what are the other environmental conditions that trigger/block the rule? I might like to write down each instance the rule shows up to see what's missing, but perhaps someone has done that already or has the software to find out quickly...?

יעשה vs. תעשה

From Ephraim Stulberg:
(ל"א:ט"ו)
שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה

In the above פסוק, where we are told that "for six days shall work be performed." The passive "יֵעָשֶׂה" is of course masculine, in spite of the fact that its subject is the feminine "מְלָאכָה". And so follows the question: What's up with that?

R, Yaakov Kamenetsky observes that in many instances in which the word "כל", or "all", is used to modify a noun, the gender of the verb/adjective used to describe even a feminine noun will be masculine. Thus, in פרשת בא, we have the phrase (כָּל מְלָאכָה לא יֵעָשֶׂה בָהֶם" ( י"ב:ט"ז", where the masculine "יֵעָשֶׂה" refers back to the word "כל" more than it does to the feminine "מְלָאכָה". R' Kamenetsky suggests that the verse in כי תשא is to be read as though the word "כל" were present. R' Kamenetsky also quotes the opinion of a certain R' Nathan, who appears to have been some sort of confederate of his back in Lithuania, who explains the incidence in בא by positing a rule in which the gender of passively constructed verbs does not necessarily correspond to the gender of their related nouns. R' Kamenetsky is somewhat dismissive of this suggestion, though it clearly solves the question in כי תשא much more effectively.The truth is that R' Nathan's suggestion had already been anticipated by an earlier authority, namely רד"ק, in his comments on מלכים א ב:כ"א:

וַתּאמֶר יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה

He explains that when the passive voice is employed, it creates a sort of gap between noun and verb. רד"ק reads the verse in מלכים as follows: "It shall be given, namely Avishag the Shunamite, to Adoniyahu". Likewise, we would read: "For six days it shall be done, namely 'work'". Actually, this is not very different from the explanation given by R' Kamenetsky. R' Kamenetsky makes the important point of noting that the phenomenon is not limited to the נפעל, and that it really applies in any case where a neuter noun is employed. However, R' Nathan's point is also crucial, for it recognizes that this phenomenon will be much more prevalent in cases in which the נפעל is utilized, thus creating an implicit break between subject and verb which is filled by the invisible neuter.

Minimizing Sin

ל"ד:ט וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ 

As per a comment in this other post, it is important to be careful to not pronounce it וּלְחַטֹּאתֵנוּ, with a חולם on the ט. This would change it from singular to plural. As I've mentioned elsewhere, in situations like this, I appreciate the "oy-ers." It makes it much easier to discern if it has been pronounced properly or not.