במדבר

For some time, when I would write my Weekly Shtikle (shameless cross-promotion) for this week's פרשה, I would write it Bemidbar since that is how it is pronounced correctly. However, one year a friend of mine sent me the following convincing argument which I have accepted:

While you are correct that in context the word is read Bemidbar, the name of the parsha is clearly Bamidbar. The custom has been to isolate the word or words that are the title and conjugate accordingly. This is why we have Tazriyah and not Sazriyah. Mishpatim and not HaMishpatim (since we do not use v'aileh and clarify it with asher ...). Devarim and not HaDevarim. Since the reference is to a specific desert (Sinai) the hay hayediyah is implemented. The names, according to tradition, are clearly not just the word or words of the beginning phrase.

הגיענו - הגדה vs יגיענו

כן ה' אלוקינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים

In just about all the הגדות I've seen, the נוסח of the ברכה at the end of מגיד is as above. However, in אבודרהם and רבינו סעדיה, as well as the הגדות מדויקות you will find the word יגיענו substituted with הגיענו. This version seems more correct considering the context. The entire ברכה is in the second person. Why would we change to the third person with יגיענו? Furthermore, it seems this portion of the ברכה is meant as a request. The word הגיענו is certainly לשון בקשה whereas the word יגיענו seems to be merely a statement of fact. Why is it that almost all הגדות have this version?

Jewish Milk

I once saw an article about חלב ישראל and decided to post this. A friend of mine pointed out to me once that the common pronunciation of this term, Cholov Yisroel, is actually incorrect. Due to סמיכות (which I'm not 100% certain of, see comments) it should be chaleiv Yisrael as in לא תבשל גדי בחלב אמו. I've always wanted to try some funny "proper דקדוק" social experiments - like have everyone use that term in public and see what kind of reactions you get, and the one I suggested on another occasion.

רם ונשא

From Eliyahu Levin regarding this week's הפטרה:

ישעיה ו א וָאֶרְאֶ֧ה אֶת-אֲדנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל-כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א

שאלה שהגיעתני: אומרים בשחרית לשבת ויום טוב: המלך היושב על כסא רם ונשא. האם המלך הוא רם ונשא או הכסא? מצאתי שההזכרה היחידה בכל תנ"ך של כסא רם ונשא היא בהפטרת השבוע ושם הרד"ק והמלבי"ם חולקים אם הרם ונשא הוא על השם או על הכסא. מה יסוד מחלקותם?

ר' משה ארנד: שלום!

ההמשך בשחרית בשבת הוא שוכן עד וכו', ברור שהכוונה לפסוק מהפטרת יו"כ, וא"כ יתכן שגם הרם ונשא שנזכר הוא מהפסוק הקודם שם (ישעיה נ"ז למנינם): כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון, וזה אומר שיש לפסק: המלך היושב על כסא, רם ונשא וכו'. אני אומר זאת בגדר אפשר. ומה שהחזנים והקהלות נוהגים להתחיל החזנות מהאמצע (ויש שמחליפים שם חזן) לא מסתדר עם הבנה זו.

תשובתי: נראה שמצאנו רם ונשא גם בהפטרת יום כיפור למשל ישעיהו נז,טו: כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֝ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א ולכן יתכן שגם כאן זה הקב"ה, מאידך[1] הפשטות היא עַל-כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א כלומר הכסא גבוה (מהטעמים אין הכרעה חד משמעית אבל נוטה לטובת הכסא).

ר' יעקב לויפר: מדוע ר' אליהו אתה אומר שאין הכרעה מהטעמים, ועוד סבור שהם נוטים לטובת הכסא?

הנה ההטעמה: וָאֶרְאֶ֧ה אֶת-אֲדנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל-כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א

אם הטעמים סוברים ש'רם ונשא' הוא תואר של הכסא, היה ראוי שיטעימו את השם בזקף, ההטעמה הזאת דווקא מראה ש'רם ונשא' מוסב אל השם, כדרך שציין אליהוא ב'זוטות לפרשת יתרו' כי ההטעמה יֵרֵ֧ד ה֛' לְעֵינֵ֥י כָל-הָעָ֖ם עַל-הַ֥ר סִינָֽי׃ (שמות יט יא) מוכיחה כי 'על הר סיני' מוסב על 'ירד ה' ולא על 'כל העם'.

יעקב לויפר

תשובתי: מעניין, יענו: וָאֶרְאֶ֧ה אֶת אֲ-דנָ֛י [יֹשֵׁ֥ב עַל-כִּסֵּ֖א] רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א

לא חשבתי על זה, אבל סוף סוף יש טרחא (כלשון אליהוא) במילה כסא,

אבל עם הדוגמה מ"על הר סיני" קשה לי להתווכח.

טוב אכנס להגיגים.

יעלו"י: מה אתה רואה בטרחא? הרי היא מפסיקה יותר מהתביר, לפיכך: ואראה את ה' יושב על כסא - רם ונשא [ה'].

אם היו מבינים 'כסא רם ונשא' היו מציבים זקף במקום התביר, ואז היה מתקבל הפיסוק 'ואראה את ה' - יושב על כסא רם ונשא'.

תשובתי: אנסה להסביר: כיון שכסא בטרחא הבנתי שכל הקטע לפניו [וָאֶרְאֶ֧ה אֶת-אֲדנָ֛י יֹשֵׁ֥ב] טפל אליו ו"רם ונשא" תיאור הכסא.

אליהוא: אכן, שני הפסוקים בישעיה ו' ונ"ז יוצרים רושם שהקב"ה הוא אכן רם ונשא, ואין מה לדבר על הכסא.

אלא מה, יתכן לפרש את הביטוי 'רם ונשא' כתואר 'לא חשוב' שנדחק מעבר למפסיק החזק (טרחא).

ואז עדיין ניתן לטעון כי הכסא גם הוא רם ונשא.

ועוד, חיזוק לרעיון מן ההקשר. הרי כאשר אומרים שהקב"ה יושב על כסא רם ונשא יש פה האנשה נחמדה. אבל כאשר אומרים שהוא רם ונשא וגם יושב על כסא, מה טעם האמירה שהוא יושב על כסא? האנשה לשמה?!

לכן, הנח להם ישראל שחושבים שהכסא רם ונשא.

אך דעו נא, כי גם מאן שסבר כי הכסא רם ונשא צריך לקרא בהפסק אחרי 'כסא', כי הרי כן קרא גם ישעיה.

בברכת התורה

אליהוא

ליאור יעקובי: קוגוט מביא את דעת שד"ל שת"י ובעל הטעמים עזבו את הפשט מסיבה תאולוגי.

וקוגוט דוחה אותו ע"פ המדרש:

מדרש תנאים לדברים פרק יד

כיוצא בו אתה אומר (ישע' ו א) בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ואין אנו יודעין אם הכסא רם ונשא ואם המקום ת"ל (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא:

הרי דיון ע"פ הפסוק השני. ע"כ ליאור.

אחד המגיבים בהגיגים: לרגל המשא ומתן עיינתי בכתוב, ועלתה לי תמיהה אחרת, כי הנה כתוב כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון.

והנה אנו אומרים שוכן עד מרום וקדוש שמו. מהיכן המקור ש"מרום" וקדוש שמו?

כוכב דויד: בפסוק בישעיהו נז, טו, על פי הטעמים:

כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא, שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן.

כלומר ה' הוא שוכן עד, שמו קדוש, והוא אמר שהוא ישכון, כלומר שהוא שוכן ב'מרום' (העתיד משמעותו הווה, כמו הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל).

לפיכך הפיסוק הנכון הוא:

שׁוֹכֵן עַד, מָרוֹם; וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. – כלומר, ה' הוא שוכן עד (כבפסוק),

הוא שוכן גם במרום (כדבריו בסוף הפסוק),

וענין אחר - קדוש שמו (כבפסוק). ע"כ.

פרו' שמחה קוגוט: היכן אמור להתפרסם הוויכוח המצורף? ב"היבטים" הקרוב? אכן דנתי בפסוק זה בספרי על הטעמים והפרשנות בעמ' 139, 216, 238 ואין בוויכוח כאן אף לא פרט אחד שלא הובא שם (זולתי ההבנה השגויה של כוונת הטעמים המוצגת בסוגרים ע"י הרב אליהו ונדחית בצדק ע"י הרב לויפר).

אשר לציטוט הפסוק בשחרית של שבתות וחגים -- דומה שזו דוגמה נוספת להשתלטות המנגינה הרווחת על התוכן, ומוטב שהחזנים ישתלטו על המנגינה ויכפו עליה את ההפסקות הנכונות.

בברכה חמה, שמחה קוגוט

עתה נביא את דברי המפרשים.

ר' יוסף קרא: אע"פ שמקום ישיבתו על כסא רם ונשא, ראיתי ששוליו מלאים את ההיכל.

ראב"ע: רם ונשא - תואר הכסא, לא כאשר אמרו רבים. והטעם, שהוא למעלה מהחיות, כאשר אפרש בספר יחזקאל.

גם רד"ק ור' אליעזר מבלגנצי מפרשים שהכסא הוא רם ונשא. וגם הגר"א בפירושו על ישעיה.

Different types of kissing

A reader recently asked me about the different forms of the word "to kiss" found in the תורה. As a simple illustration:

בראשית ל"ג:ד וַיִּשָּׁקֵהוּ

בראשית ל"ב:א וַיְנַשֵּׁק

There seem to be two different בנינים used. Is there a difference in meaning between the two or any reasoning behind why one would be used more than the other?

In תולדות we had:

  בראשית כ"ז:כ"ו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי

Is that yet a third בנין or simply a conjugation of the first one above?

See comments below.

A Happy Ending

During this time, between ראש השנה and יום כפור , the common greeting seems to be גמר חתימה טובה. (According to a shiur הרב יעקב משה קולפסקי, זצ"ל used to say over, it might still be appropriate to use the popular pre-ראש השנה greeting, כתיבה וחתימה טובה. But אין כאן מקום להאריך.) However, the gender of this greeting puzzles me. What is it that we are wishing? Should it be a גמר of a חתימה טובה? Or, are we wishing that the גמר חתימה be a good one? The shortened version of this greeting, גמר טוב, would seem to indicate that it is the latter. If so, should the greeting not be גמר חתימה טוב?!

It could be that the general public is thrown off by the word חתימה to think that the term, as a whole is feminine. Nevertheless, see this Kashrus Kurrents article and footnote 1 regarding proper grammar vs. common convention.

[תשפ"א] Also, thanks to a reader for pointing me in the direction of this אוצר החכמה discussion which seems to suggest that the greeting in this form  is erroneous and really, the more common and correct greeting from the previous generations is simply חתימה טובה.

Well, whatever the proper gender is - it should all be for the good!

Remember us for the good

One of the lines of אבינו מלכנו is:

אבינו מלכנו זכרנו בְּזִכָּרוֹן טוב לפניך

Above is how it appears in most מחזורים. However, I have found in the סדור רנת ישראל and in the recently released מחזור מקראי קודש from רב אהרן לופיאנסקי slightly differently, זכרנו בְּזִכְרוֹן טוב לפניך, apparently putting סמיכות between זכרון and טוב.

(The Koren Sacks siddur has זִכְרוֹן as well.)

Any thoughts?

Please see the comments.

Whose tribe is it anyway?

(ל"ו:ט)

וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר

A slightly embarassing story: A number of years ago, I was all ready for this פסוק and when the בעל קריאה pronounced it לְמַטֵּה אַחֵר I pounced on him and corrected him. One of the גבאים then corrected me and showed me that his חומש clearly said לְמַטֵּה.

First, let me clarify my position. When I was going over the פרשה the night before, I noticed that the תרגום of למטה אחר was "לשבטא אחרנא". This would mean that the term is translated as "another tribe." Pronouncing it לְמַטֵּה would give it סמיכות and it would then be understood as "the tribe of another. If that were the proper form, the תרגום would have been "לשבטא דאחרנא." The former also seemed to be the more intuitive understanding of the words. I was therefore quite confident that this was the right pronunciation and לְמַטֵּה would distort the meaning of the word.

It turns out I wasn't completely wrong. As the ספר אם למקרא (which I was finally able to score for myself but I see it is also available on Hebrew Books) points out, there is a מחלוקת as to how this word is to be pronounced. Indeed, R' Breuer, on whom my חומש was based, says it should be לְמַטֶּה . But there are others who disagree. The בעל קריאה actually called me in the middle of the week to acknowledge this and stated that had he known, he would have made sure to pronounce it לְמַטֶּה in accordance with R' Breuer.

Nevertheless, when פ' מסעי comes around every year, I make sure to keep my mouth shut on this פסוק.

שבועות takes it on the chin... or under the shin

In the English-speaking world we still manage to pronounce the names of the holidays fairly precisely - except, of course, there's yontif. פסח has, for some reason become peisach. But that's not such an egregious mispronunciation. Shavuos, however, has it tough. The conventional lazy way to pronounce it, Shvues, completely changes the meaning from "weeks" to "oaths." Ironically, there are two מסכתות which end on daf 49 and are thus customarily learned from פסח to שבועות. One of them is Shevuos.

Hope you all enjoy the YOM TOV of SHAVUOS.

שבת הגדול

This Shabbos, the last Shabbos before Pesach, is called שבת הגדול - the great Shabbos. Or is it? Have no fear. I am certainly not doubting that it is שבת הגדול. But is that really what the term means? Shabbos is found all over Tana"ch as being feminine. Therefore, the term for the great Shabbos should have been Shabbos HaGedolah. One is lead to believe that the term Shabbos HaGadol must truly mean the Shabbos of the Gadol. Incidentally, this would change the pronunciation from Shabbos to Shabbas. So if it is the Shabbos of the Gadol - what does that mean?

I have heard a number of answers on this subject but I found many to be unsatisfactory. There seem to be two viable options. First, perhaps the term skips a word. It is the Shabbos of "something" great. This is most commonly used to refer to it as the Shabbos of the great miracle that was entailed in B'nei Yisroel's gathering of the Korban Pesach unharmed. (For an alternate approach to what that something might be see this post.)

I heard in the name of R' Yaakov Kaminetzky that the term is not meant to be a gramatical conjugation but rather, it follows the same pattern as Shabbas Chazon, Shabbas Nachamu and Shabbas Shuvah. It is merely referring to a significant word in the haftarah for this occasion. In our case, it is a reference to the end of the Haftarah, when HaShem proclaims, (Malachi 3:23) "Hinei anochi sholei'ach lachem es Eliyah HaNavi lifnei bo yom HaShem hagadol vehanora." This pasuk refers to the coming of Eliyahu HaNavi before the great and awesome day of HaShem - the ultimate redemption. Shabbas HaGadol is a direct reference to the word hagadol in this pasuk.

This approach gives great significance to the name and plays beautifully into the theme of the day. Whereas Chazon, Nachamu and Shuvah are all the first words of their respective haftaros, HaGadol is not, certainly indicating a special meaning. Just as this pasuk in the Haftarah gets us ready for the ultimate redemption, on this Shabbos we are readying ourselves for the celebration of the great redemption from Egypt. This pasuk gets us in the geulah mood which allows us to better appreciate the seder and its geulah theme.

Please see the comments for further discussions on the gender of שבת and some of the opinions not fully discussed here.

נוסח ברכת האילנות

Since you are likely to be saying this ברכה without immediate access to a computer, I have uploaded an image which you can point your phone to containing the נוסח below.

Send this URL to your phone: http://tinyurl.com/ilanos

מאת ר' אלי בשם ר' יעקב לוינגר מתל אביב

הנוסח הקדוּם והראוּי לברכת האילנות, בלִבלוּבם בימי ניסן.

הברכה מובאת כבר באוסף ברכות הראייה מימי המשנה, וגם בתלמוד הבבלי בשני מקומות (ברכות מג ב; ר"ה יא א), ברוב עדי הנוסח כך: ברוך שלא חיסר בעולמו (או: מעולמו)כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות (כדי) להתנאות בהן (או: מהן) בני אדם. זה גם קרוב לנוסח הגאונים (ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות, פרק שישי, ד"ה אמר רב, מהדורת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ב- אבל שם חסר: אילנות טובות), הרי"ף ורש"י על אתר (ווילנא).

רש"י מסביר בפירושו על התלמוד כאן, את משמעות המילה להתנאות = ליהנות (בר"ה (ווילנא): להנות). לדעתו, הפועל להתנאות, (התפעל מהשורש נא"י ) שמשמעותו הנפוצה להתייפות/ להתקשט, מופיע כאן במובנו המשני והשאול: להפיק הֲנָאָה. כאילו נאמר כאן לְהִתְהַנּוֹת(=התפעל), או ליהנות (=נפעל) מהשורש הנ"י שגם השם הֲנָאָה נגזר ממנו.

במיעוטם של עדי הנוסח של התלמוד, בעיקר בכ"י של מסכת ראש השנה שנכתבו אחרי ימי רש"י, אנו מוצאים במקום להתנאות ç ליהנות. לא מצינו בעדי נוסח לפני ימי רש"י עם החלופה ליהנות! נדמה שלפנינו התהליך המוכר של הכנסת פירוש רש"י לגוף הטקסט התלמודי בידי המעתיקים וכך נולדה הגרסה ליהנות, החל מתקופת רש"י. פירוש רש"י בתלמוד מעיד על גרסת להתנאות שהייתה לפניו, אחרת לא היה מוסיף את פירושו.

גם רמב"ם גורס בברכה ב'משנה תורה' (אהבה, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יג) להתנאות, כגאונים, הרי"ף ורש"י, אלא משמיט, בדומה לגאונים, את המילים ואילנות טובות וגרסתו ב"א ייי אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות נאות כדי להתנאות בהם (או: בהן) בני אדם התקבלה, לפעמים בשינויים קלים, ברוב סידורי התימנים, כשיטתם לפסוק הלכה כרמב"ם.

הטקסט להלן: לפי הגרסה של הטור והשו"ע, או"ח, סימן רכו (פרט לשינוי בהם/בהן -ראה להלן), המתבססת על רוב הפוסקים הראשונים אחרי רש"י. בעקבותיהם של אלו הביאו את הגרסה כך גם רוב הפוסקים האחרונים, עם שינויים מזעריים ביניהם. נדמה שזה הנוסח הראוי לאומרו בעֲדוֹת ישראל שקבלו עליהן לפסוק הלכה כשו"ע.

הניקוד להלן: לפי יעב"ץ = ר' יעקב עֶמדֶין, בסידורו עמודי שמים, אלטונא, תק"ה/ח-1745/8 (ראה במהדורתו המחודשת, הוצאת אשכול, ירושלים תשנ"ג, ח"ב, עמ' קמ-הטקסט שם אינו בהכרח מידי יעב"ץ!) ובספרו לוח ארש (חלק א', סימנים תמה/ו בעמ' קלו/ז, מהדורת ר"ד יצחקי, אוצרנו, טורונטו תשס"א וראה הערות המהדיר שם, עמ' תנג, סימנים תתקיג-תתקיד ועמ' תצה/ו, סימן קעג).

הנוסח להלן מופיע אצל המחברים האשכנזים והספרדים ובסידוריהם, לפני שהגיהו אותם המדקדקים בגרמניה במאה ה-18, על-פי ה"דקדוק המקראי" כשיטתם:
ר' שלמה זלמן הענא (=רז"ה) בסידורו בית תפילה, דף עח ע"ב, יֶסְניץ תפ"ה-1725 [שינה: כּלוּםç דָבָר]
ור' יצחק סַטַנאָב בסידורו ויעתר יצחק, ברלין, תקמ"ה-1785, במדור עמק ברכה כט, שם
[שינה: אילנות טובות ç אילנות טובים ואת ניקוד לֵיהָנוֹת(=נפעל) ç לְהַנּות(=פיעל].
השינוי בהן ç בהם קדום מאוד (כך כבר בחלק מכ"י החשובים של רמב"ם, בטור ובשו"ע !). לאור רוב המקורות האחרים זה כנראה טעות-העתקה או -דפוס.

להלן באות עבה (ובצבע): המקומות ששינו המגיהים הנ"ל ובעטיים רוב הסידורים האשכנזיים המצויים בזמננו (תשס"ו) שאימצו את כל השינויים מהמאה ה-18 או את חלקם (אלה של רז"ה). יכול להיות שהמגיהים האלה הרשו לעצמם את השינויים הנקובים בגלל מִמצאם שגרסת השו"ע כבר סוטה בעצמה מהנוסח התלמודי המקורי.

הסידורים הספרדיים שמרו בדרך כלל על הנוסח של שו"ע, אבל ניקדו חִסֵּר כדלהלן- שהוא חלופה תקינה לניקוד האשכנזים.
נרשם: בידי יעקב לוינגר, בעזרת חכמים מובהקים בתחום: הרב דוד יצחקי- בני ברק-כולל 'חזון איש', ד"ר חיים כהן-אונ' ת"א, הרב ד"ר דוד מישלוב- מושב חמד ועוד מומחים רבים-וכולם יעמדו על הברכה. פרופ' אהרן דותן מאונ' ת"א הביע את הסתייגותו מהנוסח המובא להלן, אבל לא פירט לפניי את נימוקיו. רשימה זו מהווה תקציר של מאמרי המורחב: 'גל גלגוליה של ברכת האילנות, בלבלובם בימי ניסן'.
בָּרוּך אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם
(שֶלֹּא חִסַּר (בסידורי הספרדים: חִסֵּר
בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם

בת פרעה

It's Bisyah!! (דברי הימים א ד:י"ח)
I would love to meet the Rebbe or Morah with the courage to teach it that way. Of all the moros and rebbeim my kids have had, I may be able to count on one ... finger.

However, the first comment by Anonymous offers a plausible לימוד זכות. Perhaps Bisyah is an Egyptian form of the name and once she converted, it became Basyah which is more of a Hebrew form. The problem is, was this really her given name? It's hard to imagine פרעה would name his daughter such. It's more likely this was a name given to her only after she converted.

[5782] - Super bonus this cycle as the דף יומי of the day discusses Bisyah and references the פסוק.

הרחמן הוא יקים

According to the comment by Elie on this previous post, the proper pronunciation of the last word of the addition at the end of ברכת המזון for סוכות is הַנֹּפֶלֶת, and not the customary הַנֹּפָלֶת. I'd be interested to hear of what sort of funny looks you get when you sing the popular R' Shlomo Carlebach tune with the apparently proper pronunciation. Please post any interesting stories in the comments.

חג שמח

Something else that was "hidden" in the מגילה

While others might have been having more mainstream הערות or simply paying attention to the מגילה, I had the following observation:

(ט:י"ב)

ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש

Certainly, the word שאלה is feminine. Therefore, we would expect the פסוק to read ומה שאלתך ותנתן לך just as ותעש is in feminine form due to בקשה being feminine. I believe the following must be the explanation: If someone requests something, it is certainly possible to perform the request. However, if someone asks for something, you cannot give them "their asking." Rather, you give them the thing which they asked for. Therefore, we treat this as if there were a hidden word, perhaps as follows: ומה שאלתך וינתן הדבר לך and that is why it is masculine.

However, as MG points out in the comments, even בקשה switches seemingly to masculine earlier on in the מגילה. The אבן עזרא says there that it is referring to a hidden דבר. So my explanation for the gender change was correct. But my distinction between בקשה and שאלה apparently was not.

Recently, the following excerpt was posted in the Dikduk WhatsApp group which addresses this question:

מגלת אסתר

Being in charge of correcting for the מגילה is a very scary task. It's enough that everyone is so uptight about making sure every syllable is pronounced correctly. What makes it worse is all the different שיטות and knowing what might be a mistake and what is not. I once was "right-hand man" (I might have stood on his left) for someone who chose to repeat the פסוק for every word that was a matter of significant dispute, not just להרוג ולאבד and לא עמד בפניהם.

On that note, the רב of our shul told me this past week he once heard someone read בפניהם and not go back. He was very troubled as he read in מנחת שי that לפניהם was in fact the more likely correct word. However, he later found in קסת הסופר by the בעל קיצור שלחן ערוך that בפניהם is in fact correct. Surprisingly, to support this assertion, he asserts that this is the way it is found in the Concordance!

So, anyone who has any advisories to offer, anything to look out for, please post.

For anyone who is not registered as a contributor, I have made a new link on the right to send questions or comments to be posted.

Thanks.

Here's a good one from MG in the comments:
A lesser-known mistake but one that I've heard: "צהלה ושמחה" - the first "ה" in "צהלה" is a חטף-פתח. If pronounced as a קמץ., it changes the meaning to a noun.

Please see more in the comments below:

Balaila hu

During K'rias Hamegillah, I thought I heard the Ba'al K'riah say "Balaila hu" instead of "Balaila hahu". [The person whose job it is to correct insists otherwise] I decided not to reread that word in my Megillah for two reasons.

Number One: There is really no difference in meaning. The Radak writes in Michlol (pg 42) that a "heh hayediah" modifying a noun and an adjective (2 words read together) can be placed on the first , second or both words. [hence the machlokes Rav Shabsai Sofer and Matteh Moshe about "bizman haze"vs. "baz'man haze"] So grammatically "balaila hu" means the same thing as "balaila hahu." [The "beis" includes within it a "heh hayediah," hence the patach, and dagesh chazak in the lamed]

Number Two: There are 4 places in Tanach where "balaila hahu" is written "balaila hu". [B'reishis 19:33, 30:16, 32:23;Shmuel I 19:10] so even if there was a change in meaning, one might argue that where exceptions to the rule exist, one need not correct the mistake, as its correct meaning is still within the realm of possibe interpretation.

Parshiyos with a common shoresh

My 4^th grade daughter came home with an extra credit question last week - to name the פרשיות that share a common שורש. This is a particularly fun exercise (for those who find this kind of thing fun) because you start out thinking it won't be so many but in the end, there are a lot. Here's what I found:

לך לך
וילך

וירא
וארא
ראה

חיי שרה
ויחי

ויצא
כי תצא

וישלח
בשלח
שלח לך

בא
כי תבא

משפטים
שופטים

תצוה
צו

כי תשא
נשא

בחוקתי
חוקת

Some statistics: two instance of a group of three, only one pairing that appears within the same ספר.

Did I miss any? Is there a case to be made that במדבר and דברים share commonality?

To correct, or not to correct

I have had a number of people point me to a recent article discussing a פסק that declared that one should not correct בעלי קריאה because the embarrassment caused is more grave (דאורייתא) than an incorrect laining (דרבנן). Here is a reference the article. The original essay was written for the Techumin publication of the Tzomet Institute is only available for ₪ 15.

My thoughts are as follows: It is an interesting פסק in a "general sense." But it shouldn't apply in most situations. The בעלי קריאה in our shul, for instance, want to be corrected. And I dare say any decent בעל קריאה should. 

As for extra sensitive individuals such as Bar Mitzvah boys, I have already seen discussion along those lines suggesting that it is best to "lower the bar" for such situations to avoid embarrassment.

It also should be noted that the calculation involved here is not so simple. True, the heckling of corrections might cause some embarrassment on the spot. But if mistakes are allowed to go uncorrected, what will ensue after the fact in the way of murmurings, slander or any other type of undesirable behaviour?

Another point made to me by a reader: Where does this end? Suppose a ש"צ skipped יעלה ויבא. What then? I'd certainly like ot get my hands on the original text.
 

זכור

After מעריב on כל נדרי night (hey, some people are always thinking דקדוק) someone asked me what determines when זְכֹר with a שוא is used as opposed to זָכוֹר with a קמץ. The catalyst for the question was likely זכר כי עפר אנחנו in אבינו מלכנו. It would seem that there is no actual difference in meaning between the two. One interesting clue that occurred to me was that we always find זָכוֹר followed by the word את, as in זכור את אשר עשה לך עמלק and זכור את יום השבת לקדשו. And it seems that זְכֹר is never followed by את, for example, זכר אל תשכח and זכר ימות עולם. Has anyone seen anything specific on this?

Reish

Interesting short article on pronunciation of the ר:

The partial view: The" Brisker Reish", authentic and correct way how to Pronounce the letter "ר"