משנה יומית

I know this is clearly not as critical as קריאת התורה but I have a very strong urge to make a big deal about this. I have been doing the משנה יומית for some time now and the program is about to complete ש"ס once again this Friday. A number of organizations have recently jumped on the bandwagon to get behind the program for the next cycle. There's one problem - they're calling it Mishnah Yomi. It's not that complicated. Mishnah is most certainly feminine. However, a local rav appeased me greatly by pointing out that the organizations that are supporting this effort appeal to a wide spectrum of frum Jews such that some might call it Yomis and some Yomit. Opting for the grammatically incorrect Yomi might very well have been the right call to avoid מחלוקת and promote אחדות. (And I used the Hebrew spelling there for the very same reason 😀.)

Either way, I shouldn't let all that get in the way of encouraging everyone to join the program. Only 2 mishnayim (I'm kidding, mishnayos) per day, finishing all of ש"ס in under 6 years! Here's a link to a calendar from, ironically, https://www.mishnahyomit.com.

5782 Calendar

Shiluach Ha...

This week's פרשה contains one of my דקדוק pet peeves. The mitzvah of sending away the mother bird is very commonly referred to as "Shiluach haKan." However, the word is "kan" in the pasuk only because of סמיכות. When referring to the mitzvah, the proper term should be "Shiluach HaKein."

However, I was very intrigued to find this point actually discussed in this article by R' Zvi Goldberg of the Star-K. See footnote #1 (it's linked at the very beginning.)

It wasn't thrown

There two instances in the opening section of the פרשה of the term מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק. It is of utmost importance for זֹרַק to be pronounced properly indicating the passive - was not thrown - and not as זָרַק which would mean he did not throw. I am not from the "oy-ers" but those בעלי קריאה who are make it much easier to catch this. Many "oh-ers" do not necessarily differentiate enough between קמץ and חולם, making this very difficult to catch.

In my Humble Opinion...

Technically, this pet peeve is not connected to any פרשה in particular but for obvious reasons, it becomes more prevalent for פרשת בהעלותך. It's very simple - ענִווּת - the word simply does not exist, at least not in any authoritative source that I know of. The real word for humility found everywhere that counts, for example, the very end of משניות סוטה, is ענווה. Yet you will hear people everywhere use this word, even people who are normally careful to use proper דקדוק. Unfortunately, Google Translate does not agree with me. But that's probably because it has managed to slip into the language. How? My guess is that might be a sort of Yiddishism. Just like we have טליתים, שבתים and תעניתים when the real words are טליתות, שבתות and תעניות, many descriptive words tend to end with ות such as חסידות and התנגדות so it is assumed that the word for humility should as well. But... it doesn't.
If this word does exist somewhere and I simply haven't seen it, please correct me.

... and so MG has done in the comments. He cites two examples where the word is used by מהרש"א:

:מועד קטן ט"ז

.סוטה מ

So this is still a curious matter. Let's say the word is not used through the ראשונים and suddenly appears. Where did it come from? Indeed, לשון הקדש is an evolving language as seen throughout תנ"ך and history. We find new words arise that haven't been used before. But what makes this more puzzling is that there already exists a perfectly sufficient word in the language. Why create a new one?

To Make Travel

A friend of mine let me know that he was corrected by the Rav where he lained this past week on the following:

י:ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת

He pronounced it וּלְמַסָּע with a קמץ under the ס. Kudos to the Rav for catching that. It's a big shul, too, so the בימה is not very close to his seat so that makes it even a better catch. If I'm not mistaken the correct pronunciation makes it a verb - to make the nation travel. However, the incorrect pronunciation would turn it into a noun, a journey, the singular of מסעי.

The Impure

The Torah recounts that as בני ישראל brought what would be their only קרבן פסח during their sojourn in the desert, there were individuals who were טמא מת and thus unable to participate. There is a discussion in the gemara (.סוכה כה) as to who in fact these individuals were. ר' יוסי הגלילי suggests they were the ones in charge of transporting יוסף's body. רבי עקיבא is of the opinion that it was מישאל and אלצפן who were instructed to remove נדב and אביהו bodies from the mishkan. Finally, רבי יצחק discounts the first two opinions and posits that these were individuals who had become tamei as a result of a מת מצוה.

It is somewhat intriguing that the approach taken in the גמרא is that there was something special and unique about this group. Although, it is not unusual for a midrashic source to fill in the blanks in a פסוק, even if there is no compelling evidence that there is something missing. However, there is a question to be asked on the first two opinions. Why is it that ר' יוסי and רבי עקיבא assume that these individuals were part of a single group, that they were all טמאי מת for the same reason? Could there not have been more than one cause for people to be טמא?

Perhaps they made an inference from the specific wording of the פסוק. The introduction to this story is as follows (9:6)

ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם

One would have expected the פסוק to read "ויהיו" in the plural. But instead, the singular "ויהי" is used in reference to a group of people. Perhaps ר' יוסי and רבי עקיבא understand that the פסוק is specifically worded this way to convey that although there were a number of individuals were טמא, they were all טמא for the same reason.

נוסח ברכת האילנות

Since you are likely to be saying this ברכה without immediate access to a computer, I have uploaded an image which you can point your phone to containing the נוסח below.

Send this URL to your phone: http://tinyurl.com/ilanos

מאת ר' אלי בשם ר' יעקב לוינגר מתל אביב

הנוסח הקדוּם והראוּי לברכת האילנות, בלִבלוּבם בימי ניסן.

הברכה מובאת כבר באוסף ברכות הראייה מימי המשנה, וגם בתלמוד הבבלי בשני מקומות (ברכות מג ב; ר"ה יא א), ברוב עדי הנוסח כך: ברוך שלא חיסר בעולמו (או: מעולמו)כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות (כדי) להתנאות בהן (או: מהן) בני אדם. זה גם קרוב לנוסח הגאונים (ספר הלכות גדולות סימן א - הלכות ברכות, פרק שישי, ד"ה אמר רב, מהדורת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ב- אבל שם חסר: אילנות טובות), הרי"ף ורש"י על אתר (ווילנא).

רש"י מסביר בפירושו על התלמוד כאן, את משמעות המילה להתנאות = ליהנות (בר"ה (ווילנא): להנות). לדעתו, הפועל להתנאות, (התפעל מהשורש נא"י ) שמשמעותו הנפוצה להתייפות/ להתקשט, מופיע כאן במובנו המשני והשאול: להפיק הֲנָאָה. כאילו נאמר כאן לְהִתְהַנּוֹת(=התפעל), או ליהנות (=נפעל) מהשורש הנ"י שגם השם הֲנָאָה נגזר ממנו.

במיעוטם של עדי הנוסח של התלמוד, בעיקר בכ"י של מסכת ראש השנה שנכתבו אחרי ימי רש"י, אנו מוצאים במקום להתנאות ç ליהנות. לא מצינו בעדי נוסח לפני ימי רש"י עם החלופה ליהנות! נדמה שלפנינו התהליך המוכר של הכנסת פירוש רש"י לגוף הטקסט התלמודי בידי המעתיקים וכך נולדה הגרסה ליהנות, החל מתקופת רש"י. פירוש רש"י בתלמוד מעיד על גרסת להתנאות שהייתה לפניו, אחרת לא היה מוסיף את פירושו.

גם רמב"ם גורס בברכה ב'משנה תורה' (אהבה, הלכות ברכות, פרק י, הלכה יג) להתנאות, כגאונים, הרי"ף ורש"י, אלא משמיט, בדומה לגאונים, את המילים ואילנות טובות וגרסתו ב"א ייי אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות נאות כדי להתנאות בהם (או: בהן) בני אדם התקבלה, לפעמים בשינויים קלים, ברוב סידורי התימנים, כשיטתם לפסוק הלכה כרמב"ם.

הטקסט להלן: לפי הגרסה של הטור והשו"ע, או"ח, סימן רכו (פרט לשינוי בהם/בהן -ראה להלן), המתבססת על רוב הפוסקים הראשונים אחרי רש"י. בעקבותיהם של אלו הביאו את הגרסה כך גם רוב הפוסקים האחרונים, עם שינויים מזעריים ביניהם. נדמה שזה הנוסח הראוי לאומרו בעֲדוֹת ישראל שקבלו עליהן לפסוק הלכה כשו"ע.

הניקוד להלן: לפי יעב"ץ = ר' יעקב עֶמדֶין, בסידורו עמודי שמים, אלטונא, תק"ה/ח-1745/8 (ראה במהדורתו המחודשת, הוצאת אשכול, ירושלים תשנ"ג, ח"ב, עמ' קמ-הטקסט שם אינו בהכרח מידי יעב"ץ!) ובספרו לוח ארש (חלק א', סימנים תמה/ו בעמ' קלו/ז, מהדורת ר"ד יצחקי, אוצרנו, טורונטו תשס"א וראה הערות המהדיר שם, עמ' תנג, סימנים תתקיג-תתקיד ועמ' תצה/ו, סימן קעג).

הנוסח להלן מופיע אצל המחברים האשכנזים והספרדים ובסידוריהם, לפני שהגיהו אותם המדקדקים בגרמניה במאה ה-18, על-פי ה"דקדוק המקראי" כשיטתם:
ר' שלמה זלמן הענא (=רז"ה) בסידורו בית תפילה, דף עח ע"ב, יֶסְניץ תפ"ה-1725 [שינה: כּלוּםç דָבָר]
ור' יצחק סַטַנאָב בסידורו ויעתר יצחק, ברלין, תקמ"ה-1785, במדור עמק ברכה כט, שם
[שינה: אילנות טובות ç אילנות טובים ואת ניקוד לֵיהָנוֹת(=נפעל) ç לְהַנּות(=פיעל].
השינוי בהן ç בהם קדום מאוד (כך כבר בחלק מכ"י החשובים של רמב"ם, בטור ובשו"ע !). לאור רוב המקורות האחרים זה כנראה טעות-העתקה או -דפוס.

להלן באות עבה (ובצבע): המקומות ששינו המגיהים הנ"ל ובעטיים רוב הסידורים האשכנזיים המצויים בזמננו (תשס"ו) שאימצו את כל השינויים מהמאה ה-18 או את חלקם (אלה של רז"ה). יכול להיות שהמגיהים האלה הרשו לעצמם את השינויים הנקובים בגלל מִמצאם שגרסת השו"ע כבר סוטה בעצמה מהנוסח התלמודי המקורי.

הסידורים הספרדיים שמרו בדרך כלל על הנוסח של שו"ע, אבל ניקדו חִסֵּר כדלהלן- שהוא חלופה תקינה לניקוד האשכנזים.
נרשם: בידי יעקב לוינגר, בעזרת חכמים מובהקים בתחום: הרב דוד יצחקי- בני ברק-כולל 'חזון איש', ד"ר חיים כהן-אונ' ת"א, הרב ד"ר דוד מישלוב- מושב חמד ועוד מומחים רבים-וכולם יעמדו על הברכה. פרופ' אהרן דותן מאונ' ת"א הביע את הסתייגותו מהנוסח המובא להלן, אבל לא פירט לפניי את נימוקיו. רשימה זו מהווה תקציר של מאמרי המורחב: 'גל גלגוליה של ברכת האילנות, בלבלובם בימי ניסן'.
בָּרוּך אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם
(שֶלֹּא חִסַּר (בסידורי הספרדים: חִסֵּר
בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם