מאורות נתן וכן מאמרים על כתר ארם צובה עלו לאתר
ניתן למצוא אותם בספרייה הוירטואלית, במדור תנ"ך.
או באינדקס הספריה הוירטואלית, לפי שם המחבר או לפי שם הספר. את המאמרים של יוסי עופר קראנו "מאמרים על כתר ארם צובה"
תוכל להודיע זאת לחברי הפורום שלנו
בברכה
יהודה איזנברג Yehuda Eisenberg
ye@daat.ac.il http://www.daat.ac.il/
. מאמרים על כתר ארם צובא / יוסף עופר:
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277
2. מאורות נתן - מהדורת רפי זר / יעקב ספיר :
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278
Thursday, December 20, 2007
דקדוקי ויחי
דקדוקי מילים וחלקם בעלי שינויי משמעות בפרשת ויחי ובהפטרה. אני נעזר בספר אם למקרא של ר' ניסן שרוני נר"ו. בתוספת הערות והדרכה לקורא מאורי טאניס נר"ו.
מילים שו"ו ההיפוך לעתיד הפכה למלרע: וְשָׁכַבְתִּי ובהפטרה וְחָזַקְתָּ וְשָׁמַרְתָּ וְיָדַעְתָּ וְהוֹרַדְתָּ
מז ל אֶעֱשֶׂה העי"ן בחטף סגול כן הוא במדויקים ובראשם בכתר ארם צובא.
מז לא הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ שני לשונות השבועה כאן הן מלרע, ומוטעמות בטעם מפסיק.
מח ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ הדלתי"ן בשוא נח. יש משתבשים לקרוא וּמוֹלַדֶתְּךָ והפכו את השוא הנח לסגול ואת הנע לנח!
מח ז מֵתָה ההטעמה במ"ם. כדי למנוע טעות – בחלק מהחומשים סימנו תלישא גם במ"ם [מעניין, שגם בתנ"ך ברויאר ודותן ובר-אילן שנמנעים מסימון כפול של תלישא ושאר הטעמים המסומנים בראש המילה או בסופה – כאן מסמנים תלישא גם על המ"ם].
מח ט אֲשֶׁר-נָֽתַן-לִי, קָֽחֶם-נָא: געיה בנו"ן ובקו"ף בהתאמה.
מח יד שִׂכֵּל: שֹי"ן שמאלית
מח טו וַיְבָרֶךְ: במלעיל והרי"ש בסגול.
מח יט יִֽהְיֶה-לְּעָם: געיה ביו"ד הראשונה ודגש חזק בלמ"ד מדין דחיק
מח כ בְּךָ המילה בטעם רביע, אין להשגיח בגרשיים של קורן. יְשִֽׂמְךָ המ"ם בשוא נע כי השי"ן בחירק מלא (למרות הכתיב החסר).
מח כב וַאֲנִי בגרשיים. לא להשגיח ברביע של קורן. שְׁכֶם אַחַד האל"ף והחי"ת בפתח.
מט ג בְּכֹרִי אַתָּה שתי המילים מלעיל. וְיֶתֶר עָֽז העי"ן בקמץ ולא בחולם!
מט ו תֵּחַד מלרע הטעם בחי"ת.
מט י מִֽיהוּדָה: מ"ם בחירק מלא, אין לבטא שווא ביו"ד!
מט יג יַמִּים: יש להדגיש את המ"ם להבדיל מרבים של יום: יוֹם/יָמִים – יָם/יַמִּים.
מט יז עִקְּבֵי-סוּס: דגש חזק בקו"ף לתפארת הקריאה (כמו 'מקּדש' בשירת הים)
מט כ מַֽעֲדַנֵּי-מֶֽלֶךְ׃ העמדה קלה במ"ם הראשונה למנוע הבלעת העי"ן החטופה
מט כג וַֽיְמָרְרֻהוּ: רי"ש ראשונה בשווא נע
מט כד אֲבִיר הבית רפה ללא דגש.
מט כה וְיַעְזְרֶךָּ עי"ן בשוא נח; זי"ן בשוא נע; ךּ דגושה. יש להיזהר מתופעת 'הדבקין' בקריאת פסוק זה [=לתת רווח בין מילים שהברה עלולה להיבלע ביניהן למשל: מאל // אביך; שמים // מעל וכד'. א.ל.]
מט כז יִטְרָף הרי"ש בקמץ רחב (לו היתה המילה יטרף מוקפת היינו דנים אותו בקמץ חטוף). יֹאכַל עַד: טעם נסוג אחור ליו"ד
מט ל אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא המרכא במילה אֲשֶׁר. בדפוס ונציה בטעות המרכא במילה פני.
מט לג וַיֵּאָסֶף: במלעיל
נ ב הָרֹפְאִים: הפ"ה בשווא נע בניגוד להרגל.
נ ז וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָֽיִם׃ טפחא בתיבה 'וכל'.
נ יד קָבְרוֹ: הקו"ף בקמץ קטן
נ יז אָנָּא מלרע הטעם בנו"ן! יש העמדה מעטה גם באל"ף.
נ כא וַיְנַחֵם במלרע בשונה מזולתו בפרשת כי תישא. [א"ה: שם מילה שונה לחלוטין, וַיִּנָּחֶם א.ל.]
נ כד וֵאלֹהִים: האל"ף כלל אינה נשמעת. וְהֶעֱלָה: העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת העי"ן החטופה, בדומה לו גם בפסוק הבא וְהַעֲלִתֶם
הפטרת ויחי מלכים א ב
ב ג וְעֵדְוֹתָיו הדלי"ת בשוא נע והוי"ו נקראת בחולם [במבטא "ישראלי": VE'EDEVOTAV].
ב ה אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי טעם קדמא נסוג אחור לעי"ן
וּֽבְנַעֲלוֹ אע"פ שיש געיא (מתג) בוי"ו – הבי"ת בשוא נח!
ב ז בְּבָרְחִי: בי"ת שנייה בקמץ קטן
ב ח קִֽלְלַנִי געיה בקו"ף ושווא נע בלמ"ד. וָאֶשָּׁבַֽע טעם קדמא בשי"ן. א"ה: עם העמדה קלה בבי"ת. א.ל.
ראשון של שמות:
א ג יִשָּׂשכָר: כבר כתבנו בפרשיות ויצא-וישלח לקרוא יִשָּׂכָר והשי"ן השנייה כאילו אינה קיימת.
א י הָבָה נִֽתְחַכְּמָה הנו"ן רפויה. לפי כללי אתי מרחיק האות היא דגושה רק אם היא מוטעמת. לשיטת תנ"ך קורן, די אם היא בגעיא להדגישה. אבל בספרינו המדויקים היא רפויה (הערת הר"מ ארנד).
א יא רַעַמְסֵֽס: העי"ן בפתח והמ"ם בשוא נח. במקומות האחרים העי"ן בשוא נח והמ"ם בשוא נע.
א טו יח כ לַֽמְיַלְּדֹת לַֽמְיַלְּדֹת לַֽמְיַלְּדֹת: השוא במ"ם נח למרות הגעיא בלמ"ד. (תנ"ך ברויאר מוסד הרב קוק עמו' תד)
א טז וָחָֽיָה: מלעיל, הטעם בחי"ת והיו"ד רפויה ללא דגש. המילה כולה קמוצה.
א יז וַתִּירֶאןָ: האל"ף נחה אינה נקראת כאילו כתוב וַתִּירֶןָ מי שקורא את האל"ף ותרְאֶינה עובר למשמעות ראייה.
מילים שו"ו ההיפוך לעתיד הפכה למלרע: וְשָׁכַבְתִּי ובהפטרה וְחָזַקְתָּ וְשָׁמַרְתָּ וְיָדַעְתָּ וְהוֹרַדְתָּ
מז ל אֶעֱשֶׂה העי"ן בחטף סגול כן הוא במדויקים ובראשם בכתר ארם צובא.
מז לא הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ שני לשונות השבועה כאן הן מלרע, ומוטעמות בטעם מפסיק.
מח ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ הדלתי"ן בשוא נח. יש משתבשים לקרוא וּמוֹלַדֶתְּךָ והפכו את השוא הנח לסגול ואת הנע לנח!
מח ז מֵתָה ההטעמה במ"ם. כדי למנוע טעות – בחלק מהחומשים סימנו תלישא גם במ"ם [מעניין, שגם בתנ"ך ברויאר ודותן ובר-אילן שנמנעים מסימון כפול של תלישא ושאר הטעמים המסומנים בראש המילה או בסופה – כאן מסמנים תלישא גם על המ"ם].
מח ט אֲשֶׁר-נָֽתַן-לִי, קָֽחֶם-נָא: געיה בנו"ן ובקו"ף בהתאמה.
מח יד שִׂכֵּל: שֹי"ן שמאלית
מח טו וַיְבָרֶךְ: במלעיל והרי"ש בסגול.
מח יט יִֽהְיֶה-לְּעָם: געיה ביו"ד הראשונה ודגש חזק בלמ"ד מדין דחיק
מח כ בְּךָ המילה בטעם רביע, אין להשגיח בגרשיים של קורן. יְשִֽׂמְךָ המ"ם בשוא נע כי השי"ן בחירק מלא (למרות הכתיב החסר).
מח כב וַאֲנִי בגרשיים. לא להשגיח ברביע של קורן. שְׁכֶם אַחַד האל"ף והחי"ת בפתח.
מט ג בְּכֹרִי אַתָּה שתי המילים מלעיל. וְיֶתֶר עָֽז העי"ן בקמץ ולא בחולם!
מט ו תֵּחַד מלרע הטעם בחי"ת.
מט י מִֽיהוּדָה: מ"ם בחירק מלא, אין לבטא שווא ביו"ד!
מט יג יַמִּים: יש להדגיש את המ"ם להבדיל מרבים של יום: יוֹם/יָמִים – יָם/יַמִּים.
מט יז עִקְּבֵי-סוּס: דגש חזק בקו"ף לתפארת הקריאה (כמו 'מקּדש' בשירת הים)
מט כ מַֽעֲדַנֵּי-מֶֽלֶךְ׃ העמדה קלה במ"ם הראשונה למנוע הבלעת העי"ן החטופה
מט כג וַֽיְמָרְרֻהוּ: רי"ש ראשונה בשווא נע
מט כד אֲבִיר הבית רפה ללא דגש.
מט כה וְיַעְזְרֶךָּ עי"ן בשוא נח; זי"ן בשוא נע; ךּ דגושה. יש להיזהר מתופעת 'הדבקין' בקריאת פסוק זה [=לתת רווח בין מילים שהברה עלולה להיבלע ביניהן למשל: מאל // אביך; שמים // מעל וכד'. א.ל.]
מט כז יִטְרָף הרי"ש בקמץ רחב (לו היתה המילה יטרף מוקפת היינו דנים אותו בקמץ חטוף). יֹאכַל עַד: טעם נסוג אחור ליו"ד
מט ל אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא המרכא במילה אֲשֶׁר. בדפוס ונציה בטעות המרכא במילה פני.
מט לג וַיֵּאָסֶף: במלעיל
נ ב הָרֹפְאִים: הפ"ה בשווא נע בניגוד להרגל.
נ ז וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָֽיִם׃ טפחא בתיבה 'וכל'.
נ יד קָבְרוֹ: הקו"ף בקמץ קטן
נ יז אָנָּא מלרע הטעם בנו"ן! יש העמדה מעטה גם באל"ף.
נ כא וַיְנַחֵם במלרע בשונה מזולתו בפרשת כי תישא. [א"ה: שם מילה שונה לחלוטין, וַיִּנָּחֶם א.ל.]
נ כד וֵאלֹהִים: האל"ף כלל אינה נשמעת. וְהֶעֱלָה: העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת העי"ן החטופה, בדומה לו גם בפסוק הבא וְהַעֲלִתֶם
הפטרת ויחי מלכים א ב
ב ג וְעֵדְוֹתָיו הדלי"ת בשוא נע והוי"ו נקראת בחולם [במבטא "ישראלי": VE'EDEVOTAV].
ב ה אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי טעם קדמא נסוג אחור לעי"ן
וּֽבְנַעֲלוֹ אע"פ שיש געיא (מתג) בוי"ו – הבי"ת בשוא נח!
ב ז בְּבָרְחִי: בי"ת שנייה בקמץ קטן
ב ח קִֽלְלַנִי געיה בקו"ף ושווא נע בלמ"ד. וָאֶשָּׁבַֽע טעם קדמא בשי"ן. א"ה: עם העמדה קלה בבי"ת. א.ל.
ראשון של שמות:
א ג יִשָּׂשכָר: כבר כתבנו בפרשיות ויצא-וישלח לקרוא יִשָּׂכָר והשי"ן השנייה כאילו אינה קיימת.
א י הָבָה נִֽתְחַכְּמָה הנו"ן רפויה. לפי כללי אתי מרחיק האות היא דגושה רק אם היא מוטעמת. לשיטת תנ"ך קורן, די אם היא בגעיא להדגישה. אבל בספרינו המדויקים היא רפויה (הערת הר"מ ארנד).
א יא רַעַמְסֵֽס: העי"ן בפתח והמ"ם בשוא נח. במקומות האחרים העי"ן בשוא נח והמ"ם בשוא נע.
א טו יח כ לַֽמְיַלְּדֹת לַֽמְיַלְּדֹת לַֽמְיַלְּדֹת: השוא במ"ם נח למרות הגעיא בלמ"ד. (תנ"ך ברויאר מוסד הרב קוק עמו' תד)
א טז וָחָֽיָה: מלעיל, הטעם בחי"ת והיו"ד רפויה ללא דגש. המילה כולה קמוצה.
א יז וַתִּירֶאןָ: האל"ף נחה אינה נקראת כאילו כתוב וַתִּירֶןָ מי שקורא את האל"ף ותרְאֶינה עובר למשמעות ראייה.
Tuesday, December 18, 2007
אעשה
מז ל אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ׃ הניקוד הרגיל הדקדוקי של המילה אעשה עי"ן בחטף סגול, לכן מי שמנקד לא-כך עליו להביא ראיה.
בחומשים הרגילים מנוקד בחטף סגול, כן גם בכ"י לנינגרד, בתנ"ך ירושלים תשי"ג ובתנ"ך ברויאר מוסד וחורב, וכתר בר-אילן.
מנחת ש"י: אנכי אעשה. בס"ס [=בספרי ספרד] הישנים מצאתי העי"ן בשוא לבדו ובמקצת גליוניהם כתוב עליו יפה נקוד בשוא ע"כ. וכ"כ בעל א"ת [=אור תורה]:
רוו"ה (בהערותיו לעין הקורא): או"ה [=אמר וולף היידנהיים]: אֶעְשֶׂה העי"ן בשוא לבדו בס"ס לפי עדות בעל א"ת ומנחת שי. והוא תימה גדולה שלא ראינו לאחד מן המחברים הקדמונים שהזכיר הזרות הזה. גם מחבר דילן [=יהב"י, מדקדק קדום] שתק, ואין זה מדרכו לשתוק במקום מחלוקת. לכן לבי מהסס בו. ומה גם שבכל הדפוסים הקדמונים זולת רפ"ו בכולם העין בחטף סגול ככל חבריו, וכן בכי"י, גם בשל נ"ד גם בחומש קטן כ"י ספרדי. ומכל מקום לא רציתי לצאת מעקבות בעל א"ת ומ"ש מפני המחלוקת. ע"כ.
יש להצטער על כך. בדרך כלל הוא פוסק כיהב"י נגד האור תורה, אבל כאן כיון שיהב"י סתם אף שכנראה הוא חולק על האור תורה – הוא הלך בעקבות האור תורה, ותנ"ך קורן לשיטתם הלכו אחר רוו"ה.
"מסורת הקריאה" הצטרף לדעת המ"ש, וליתא לדבריו.
נוכל להחליט אם כן ללא היסוס שספרינו המדויקים מכריעים נגד הניקוד החריג של האור תורה.
>>>ולמסקנה: אֶעֱשֶׂה עי"ן בחטף-סגול.<<<
בחומשים הרגילים מנוקד בחטף סגול, כן גם בכ"י לנינגרד, בתנ"ך ירושלים תשי"ג ובתנ"ך ברויאר מוסד וחורב, וכתר בר-אילן.
מנחת ש"י: אנכי אעשה. בס"ס [=בספרי ספרד] הישנים מצאתי העי"ן בשוא לבדו ובמקצת גליוניהם כתוב עליו יפה נקוד בשוא ע"כ. וכ"כ בעל א"ת [=אור תורה]:
רוו"ה (בהערותיו לעין הקורא): או"ה [=אמר וולף היידנהיים]: אֶעְשֶׂה העי"ן בשוא לבדו בס"ס לפי עדות בעל א"ת ומנחת שי. והוא תימה גדולה שלא ראינו לאחד מן המחברים הקדמונים שהזכיר הזרות הזה. גם מחבר דילן [=יהב"י, מדקדק קדום] שתק, ואין זה מדרכו לשתוק במקום מחלוקת. לכן לבי מהסס בו. ומה גם שבכל הדפוסים הקדמונים זולת רפ"ו בכולם העין בחטף סגול ככל חבריו, וכן בכי"י, גם בשל נ"ד גם בחומש קטן כ"י ספרדי. ומכל מקום לא רציתי לצאת מעקבות בעל א"ת ומ"ש מפני המחלוקת. ע"כ.
יש להצטער על כך. בדרך כלל הוא פוסק כיהב"י נגד האור תורה, אבל כאן כיון שיהב"י סתם אף שכנראה הוא חולק על האור תורה – הוא הלך בעקבות האור תורה, ותנ"ך קורן לשיטתם הלכו אחר רוו"ה.
"מסורת הקריאה" הצטרף לדעת המ"ש, וליתא לדבריו.
נוכל להחליט אם כן ללא היסוס שספרינו המדויקים מכריעים נגד הניקוד החריג של האור תורה.
>>>ולמסקנה: אֶעֱשֶׂה עי"ן בחטף-סגול.<<<
Tuesday, December 4, 2007
This is from Eliyahu Levin.
(I set the text to "Align Right", but what I really want is right-to-left paragraph direction, which Blogger doesn't seem to support.)
בס"ד יום א לסדר מעט צרי ומעט דבש
למערכת שלום
רציתי לעורר על שני ניקודים בפרשת השבוע (שרוב החומשים משתבשים בהם.
א. מא נ וליוסף יֻלַּד הלמ"ד בפתח. כן הוא לפי הדקדוק.
וכתב על זה המנחת ש"י: בכל הספרים הלמ"ד בקמץ גם נמסר עליו במ"ג [=במקראות גדולות, הכוונה לדפוס ונציה]. א.ל.] לית קמץ [= המקום היחיד במקרא שמילה זו מנוקדת בקמץ] וקשה שהוא כבן נפתלי ולב"א [=ולבן אשר, שהלכה כמותו בכל מקום לגבי בן נפתלי. א.ל.] בפתח, כפי מה שראיתי בחילופים שבדפוס. ואחר שכתבתי זה ראיתי ספר רב פעלים שכתב בלשון זה אבל וליוסף ילד שני בנים פתוח לב"א ולב"נ קמוץ. ומסורה אחרת מצאתי עליו ב' קמצין כי אדם לעמל יולד ודין [= קמץ בשני מקומות. האחד הפסוק באיוב ה ז כּי-אדם לעמל יוּלּד; והשני כאן]
לפי זה, חייבים לפרש את המסורה של ונציה שהיא לא מנתה את הפסוק באיוב כיון ששם יוּלָּד בכתיב מלא וי"ו.
מכל מקום המנחת שי מציין שהניקוד בקמץ הוא לפי בן נפתלי וכאמור אנו הולכים בכל מקום לפי בן אשר.
שתי המסורות שהמנחת שי מביא בעד הקמץ הן לפי בן-נפתלי.
מכל מקום כיון שכך בדפוס ונציה לא נעקר שיבוש זה מהספרים.
אם היה מקום לספק אם אמנם ספר החילופים דייק כאן ביחסו את הקמץ לבן-נפתלי ואת הפתח לבן אשר, הרי זכינו לעדות מפורשת בספר "מאורות נתן" של ר' יעקב הלוי ספיר. בשליחותו שאלו את חכמי ארם צובא לבדוק בכתר ארם צובא איך מנוקד שם. וז"ל מאורות נתן: ילד בקמץ? תשובה אינו כן אלא בפתח ומסר עליו מבחוץ [כלומר בגיליון] פתח. .
למערכת שלום
רציתי לעורר על שני ניקודים בפרשת השבוע (שרוב החומשים משתבשים בהם.
א. מא נ וליוסף יֻלַּד הלמ"ד בפתח. כן הוא לפי הדקדוק.
וכתב על זה המנחת ש"י: בכל הספרים הלמ"ד בקמץ גם נמסר עליו במ"ג [=במקראות גדולות, הכוונה לדפוס ונציה]. א.ל.] לית קמץ [= המקום היחיד במקרא שמילה זו מנוקדת בקמץ] וקשה שהוא כבן נפתלי ולב"א [=ולבן אשר, שהלכה כמותו בכל מקום לגבי בן נפתלי. א.ל.] בפתח, כפי מה שראיתי בחילופים שבדפוס. ואחר שכתבתי זה ראיתי ספר רב פעלים שכתב בלשון זה אבל וליוסף ילד שני בנים פתוח לב"א ולב"נ קמוץ. ומסורה אחרת מצאתי עליו ב' קמצין כי אדם לעמל יולד ודין [= קמץ בשני מקומות. האחד הפסוק באיוב ה ז כּי-אדם לעמל יוּלּד; והשני כאן]
לפי זה, חייבים לפרש את המסורה של ונציה שהיא לא מנתה את הפסוק באיוב כיון ששם יוּלָּד בכתיב מלא וי"ו.
מכל מקום המנחת שי מציין שהניקוד בקמץ הוא לפי בן נפתלי וכאמור אנו הולכים בכל מקום לפי בן אשר.
שתי המסורות שהמנחת שי מביא בעד הקמץ הן לפי בן-נפתלי.
מכל מקום כיון שכך בדפוס ונציה לא נעקר שיבוש זה מהספרים.
אם היה מקום לספק אם אמנם ספר החילופים דייק כאן ביחסו את הקמץ לבן-נפתלי ואת הפתח לבן אשר, הרי זכינו לעדות מפורשת בספר "מאורות נתן" של ר' יעקב הלוי ספיר. בשליחותו שאלו את חכמי ארם צובא לבדוק בכתר ארם צובא איך מנוקד שם. וז"ל מאורות נתן: ילד בקמץ? תשובה אינו כן אלא בפתח ומסר עליו מבחוץ [כלומר בגיליון] פתח. .
Subscribe to:
Posts (Atom)