Friday, August 31, 2018

Tough Day at the Office

[From תשע"ג]

Last week was an interesting one, to say the least.
First, at the beginning of כ"ו:י"ט, the בעל קריאה committed the capital crime of say וְלְתִתְּךָ instead of וּלְתִתְּךָ. What could be worse than that? I'll tell you what - half the shul correcting him! I really actually had an urge to tell him to specifically go back and say it wrong again. But I resisted the urge. Of course, later, כ"ט:ד, when he said וְאוֹלֵךְ instead of וָאוֹלֵךְ - not a peep! (Don't worry I did correct that one.)

My oversight of the קריאה has its pros and cons for the בעלי קריאה. On the one hand, they have to deal with me. But on the other, they don't have to deal with anyone else. Case in point: as soon as the עליה with the תוכחה was complete, a well-meaning individual raced to the בימה to insist to the בעל קריאה that in כ"ח:ס"ח he had said וְהֵשִׁיבְךָ instead of וֶהֱשִׁיבְךָ. He just looked at him, pointed at me and said, "Talk to him." I believe he was right. That was what it sounded like. However, I proceeded to convince him that there is actually no change in meaning and thus, it did not warrant a correction. Any objections? We certainly agreed that the vowel under the ו was inconsequential. I'm no expert when it comes to conjugation. But I pointed out that in a shorter form, there is a צירי under the ה, as in וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. My guess is that the elongation of the word "softens" the vowel into a סגול.

2 comments:

ELIE said...

באופן כללי בנוגע לתיקוני טעויות
הטוב ביותר שקרוב לקורא יעמוד מי שיודע ומבין דבר
וגם הקורא מכיר אותו
גם ששניהם הכינו את הקריאה מאותו ספר
הטוב ביותר הוא הר"מ ברויאר ע"פ כתר ארם צובה
יש תיקון קוראים חורב הבנוי על ברויאר
ואז בשקט שלא כל בית הכנסת שומע המתקן מתקן אותו לפני שמישהו מרחוק צועק
ואם לדעת המתקן זה מצריך חזרה
להורות לקורא להמשיך
ולהתעלם מכל מיני נקרנים

ELIE said...

בעניין והשיבך
ההסבר הדקדוקי לזה
הוא
בגלל תוספת ך
הטעם הוא מלרע
והה"א נתרחקה מההברה המוטעמת
לכן הצירי נתקצר לחטף סגול
והוי"ו קיבלה סגול