אעשה

מז ל אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ׃ הניקוד הרגיל הדקדוקי של המילה אעשה עי"ן בחטף סגול, לכן מי שמנקד לא-כך עליו להביא ראיה.
בחומשים הרגילים מנוקד בחטף סגול, כן גם בכ"י לנינגרד, בתנ"ך ירושלים תשי"ג ובתנ"ך ברויאר מוסד וחורב, וכתר בר-אילן.
מנחת ש"י: אנכי אעשה. בס"ס [=בספרי ספרד] הישנים מצאתי העי"ן בשוא לבדו ובמקצת גליוניהם כתוב עליו יפה נקוד בשוא ע"כ. וכ"כ בעל א"ת [=אור תורה]:
רוו"ה (בהערותיו לעין הקורא): או"ה [=אמר וולף היידנהיים]: אֶעְשֶׂה העי"ן בשוא לבדו בס"ס לפי עדות בעל א"ת ומנחת שי. והוא תימה גדולה שלא ראינו לאחד מן המחברים הקדמונים שהזכיר הזרות הזה. גם מחבר דילן [=יהב"י, מדקדק קדום] שתק, ואין זה מדרכו לשתוק במקום מחלוקת. לכן לבי מהסס בו. ומה גם שבכל הדפוסים הקדמונים זולת רפ"ו בכולם העין בחטף סגול ככל חבריו, וכן בכי"י, גם בשל נ"ד גם בחומש קטן כ"י ספרדי. ומכל מקום לא רציתי לצאת מעקבות בעל א"ת ומ"ש מפני המחלוקת. ע"כ.
יש להצטער על כך. בדרך כלל הוא פוסק כיהב"י נגד האור תורה, אבל כאן כיון שיהב"י סתם אף שכנראה הוא חולק על האור תורה – הוא הלך בעקבות האור תורה, ותנ"ך קורן לשיטתם הלכו אחר רוו"ה.
"מסורת הקריאה" הצטרף לדעת המ"ש, וליתא לדבריו.
נוכל להחליט אם כן ללא היסוס שספרינו המדויקים מכריעים נגד הניקוד החריג של האור תורה.
>>>ולמסקנה: אֶעֱשֶׂה עי"ן בחטף-סגול.<<<