Thursday, February 17, 2022

נצי"ב and the Missing יו"ד

דברים ז:ג
וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ...

A friend of mine showed me this intriguing piece in the העמק דבר this past שבת. I was left shrugging my shoulders. This same friend triggered the discussion that led to this post regarding יחיד ורבים. So this was somewhat of a continuation. But based on what we had previously discussed, I was certain that this word was indeed singular. Nevertheless, העמק דבר goes on to explain why it is plural
לא תקח לִבְנֶךָ. לְבִנְךָ מיבעי. ובא לרמז דהנושא גויה בכרת והיינו מיתה לפני זמנו. ונישאת לבנו השני. שהרי איסור אשת אח אין כאן. משום שאין קידושין תופשין בה:
I brought this up on the דקדוק WhatsApp group and a very knowledgeable member pointed out that this is part of a pattern with העמק דבר and pointed to three other instances where נצי"ב goes out of his way to explain the plurality of what would seem to be a singular noun:
שמות ז:כח וּבְעַמֶּ֔ךָ
שמות לג:יג  דְּרָכֶ֔ךָ
דברים לג:ח חֲסִידֶ֑ךָ
In some of these other instances, he declares that these words in fact have a "missing יו"ד, according to the מסורה." Intriguing, indeed.

To further the intrigue, a reader pointed out that נצי"ב would always sign his name נפתלי צביהודה, clearly omitting an obviously necessary יו"ד. Perhaps there is some connection to his position that the יו"ד doesn't have to be there, even it belongs there. Finally, this fascinating story illustrated how this bizarre practice might have actually saved his life!

1 comment:

ELIE said...

קשה מאוד להבין
לא ראיתי את הנציב בשאר הדוגמאות
ָאבל בפשטות צורה זו לִבְנֶך
היא צורת הפסק ולא קשור ליחיד ורבים
אלא יחיד בלבד
ָברבים צ"ל בָּנֶיך
ואף אם תחסר יו"ד זה לשון רבים
אבל ניקוד זה מוכיח על יחיד