שני ספרים המשלימים ידיעות מכתר ארם צובא

מאורות נתן וכן מאמרים על כתר ארם צובה עלו לאתר
ניתן למצוא אותם בספרייה הוירטואלית, במדור תנ"ך.
או באינדקס הספריה הוירטואלית, לפי שם המחבר או לפי שם הספר. את המאמרים של יוסי עופר קראנו "מאמרים על כתר ארם צובה"
תוכל להודיע זאת לחברי הפורום שלנו
בברכה

יהודה איזנברג Yehuda Eisenberg
ye@daat.ac.il http://www.daat.ac.il/
. מאמרים על כתר ארם צובא / יוסף עופר:
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=277

2. מאורות נתן - מהדורת רפי זר / יעקב ספיר :
http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=278

דקדוקי ויחי

דקדוקי מילים וחלקם בעלי שינויי משמעות בפרשת ויחי ובהפטרה. אני נעזר בספר אם למקרא של ר' ניסן שרוני נר"ו. בתוספת הערות והדרכה לקורא מאורי טאניס נר"ו.
מילים שו"ו ההיפוך לעתיד הפכה למלרע: וְשָׁכַבְתִּי ובהפטרה וְחָזַקְתָּ וְשָׁמַרְתָּ וְיָדַעְתָּ וְהוֹרַדְתָּ
מז ל אֶעֱשֶׂה העי"ן בחטף סגול כן הוא במדויקים ובראשם בכתר ארם צובא.
מז לא הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ שני לשונות השבועה כאן הן מלרע, ומוטעמות בטעם מפסיק.
מח ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ הדלתי"ן בשוא נח. יש משתבשים לקרוא וּמוֹלַדֶתְּךָ והפכו את השוא הנח לסגול ואת הנע לנח!
מח ז מֵתָה ההטעמה במ"ם. כדי למנוע טעות – בחלק מהחומשים סימנו תלישא גם במ"ם [מעניין, שגם בתנ"ך ברויאר ודותן ובר-אילן שנמנעים מסימון כפול של תלישא ושאר הטעמים המסומנים בראש המילה או בסופה – כאן מסמנים תלישא גם על המ"ם].
מח ט אֲשֶׁר-נָֽתַן-לִי, קָֽחֶם-נָא: געיה בנו"ן ובקו"ף בהתאמה.
מח יד שִׂכֵּל: שֹי"ן שמאלית
מח טו וַיְבָרֶךְ: במלעיל והרי"ש בסגול.
מח יט יִֽהְיֶה-לְּעָם: געיה ביו"ד הראשונה ודגש חזק בלמ"ד מדין דחיק
מח כ בְּךָ המילה בטעם רביע, אין להשגיח בגרשיים של קורן. יְשִֽׂמְךָ המ"ם בשוא נע כי השי"ן בחירק מלא (למרות הכתיב החסר).
מח כב וַאֲנִי בגרשיים. לא להשגיח ברביע של קורן. שְׁכֶם אַחַד האל"ף והחי"ת בפתח.
מט ג בְּכֹרִי אַתָּה שתי המילים מלעיל. וְיֶתֶר עָֽז העי"ן בקמץ ולא בחולם!
מט ו תֵּחַד מלרע הטעם בחי"ת.
מט י מִֽיהוּדָה: מ"ם בחירק מלא, אין לבטא שווא ביו"ד!
מט יג יַמִּים: יש להדגיש את המ"ם להבדיל מרבים של יום: יוֹם/יָמִים – יָם/יַמִּים.
מט יז עִקְּבֵי-סוּס: דגש חזק בקו"ף לתפארת הקריאה (כמו 'מקּדש' בשירת הים)
מט כ מַֽעֲדַנֵּי-מֶֽלֶךְ׃ העמדה קלה במ"ם הראשונה למנוע הבלעת העי"ן החטופה
מט כג וַֽיְמָרְרֻהוּ: רי"ש ראשונה בשווא נע
מט כד אֲבִיר הבית רפה ללא דגש.
מט כה וְיַעְזְרֶךָּ עי"ן בשוא נח; זי"ן בשוא נע; ךּ דגושה. יש להיזהר מתופעת 'הדבקין' בקריאת פסוק זה [=לתת רווח בין מילים שהברה עלולה להיבלע ביניהן למשל: מאל // אביך; שמים // מעל וכד'. א.ל.]
מט כז יִטְרָף הרי"ש בקמץ רחב (לו היתה המילה יטרף מוקפת היינו דנים אותו בקמץ חטוף). יֹאכַל עַד: טעם נסוג אחור ליו"ד
מט ל אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי-מַמְרֵא המרכא במילה אֲשֶׁר. בדפוס ונציה בטעות המרכא במילה פני.
מט לג וַיֵּאָסֶף: במלעיל
נ ב הָרֹפְאִים: הפ"ה בשווא נע בניגוד להרגל.
נ ז וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָֽיִם׃ טפחא בתיבה 'וכל'.
נ יד קָבְרוֹ: הקו"ף בקמץ קטן
נ יז אָנָּא מלרע הטעם בנו"ן! יש העמדה מעטה גם באל"ף.
נ כא וַיְנַחֵם במלרע בשונה מזולתו בפרשת כי תישא. [א"ה: שם מילה שונה לחלוטין, וַיִּנָּחֶם א.ל.]
נ כד וֵאלֹהִים: האל"ף כלל אינה נשמעת. וְהֶעֱלָה: העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת העי"ן החטופה, בדומה לו גם בפסוק הבא וְהַעֲלִתֶם
הפטרת ויחי מלכים א ב
ב ג וְעֵדְוֹתָיו הדלי"ת בשוא נע והוי"ו נקראת בחולם [במבטא "ישראלי": VE'EDEVOTAV].
ב ה אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי טעם קדמא נסוג אחור לעי"ן
וּֽבְנַעֲלוֹ אע"פ שיש געיא (מתג) בוי"ו – הבי"ת בשוא נח!
ב ז בְּבָרְחִי: בי"ת שנייה בקמץ קטן
ב ח קִֽלְלַנִי געיה בקו"ף ושווא נע בלמ"ד. וָאֶשָּׁבַֽע טעם קדמא בשי"ן. א"ה: עם העמדה קלה בבי"ת. א.ל.

ראשון של שמות:

א ג יִשָּׂשכָר: כבר כתבנו בפרשיות ויצא-וישלח לקרוא יִשָּׂכָר והשי"ן השנייה כאילו אינה קיימת.
א י הָבָה נִֽתְחַכְּמָה הנו"ן רפויה. לפי כללי אתי מרחיק האות היא דגושה רק אם היא מוטעמת. לשיטת תנ"ך קורן, די אם היא בגעיא להדגישה. אבל בספרינו המדויקים היא רפויה (הערת הר"מ ארנד).
א יא רַעַמְסֵֽס: העי"ן בפתח והמ"ם בשוא נח. במקומות האחרים העי"ן בשוא נח והמ"ם בשוא נע.
א טו יח כ לַֽמְיַלְּדֹת לַֽמְיַלְּדֹת לַֽמְיַלְּדֹת: השוא במ"ם נח למרות הגעיא בלמ"ד. (תנ"ך ברויאר מוסד הרב קוק עמו' תד)
א טז וָחָֽיָה: מלעיל, הטעם בחי"ת והיו"ד רפויה ללא דגש. המילה כולה קמוצה.
א יז וַתִּירֶאןָ: האל"ף נחה אינה נקראת כאילו כתוב וַתִּירֶןָ מי שקורא את האל"ף ותרְאֶינה עובר למשמעות ראייה.

אעשה

מז ל אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ׃ הניקוד הרגיל הדקדוקי של המילה אעשה עי"ן בחטף סגול, לכן מי שמנקד לא-כך עליו להביא ראיה.
בחומשים הרגילים מנוקד בחטף סגול, כן גם בכ"י לנינגרד, בתנ"ך ירושלים תשי"ג ובתנ"ך ברויאר מוסד וחורב, וכתר בר-אילן.
מנחת ש"י: אנכי אעשה. בס"ס [=בספרי ספרד] הישנים מצאתי העי"ן בשוא לבדו ובמקצת גליוניהם כתוב עליו יפה נקוד בשוא ע"כ. וכ"כ בעל א"ת [=אור תורה]:
רוו"ה (בהערותיו לעין הקורא): או"ה [=אמר וולף היידנהיים]: אֶעְשֶׂה העי"ן בשוא לבדו בס"ס לפי עדות בעל א"ת ומנחת שי. והוא תימה גדולה שלא ראינו לאחד מן המחברים הקדמונים שהזכיר הזרות הזה. גם מחבר דילן [=יהב"י, מדקדק קדום] שתק, ואין זה מדרכו לשתוק במקום מחלוקת. לכן לבי מהסס בו. ומה גם שבכל הדפוסים הקדמונים זולת רפ"ו בכולם העין בחטף סגול ככל חבריו, וכן בכי"י, גם בשל נ"ד גם בחומש קטן כ"י ספרדי. ומכל מקום לא רציתי לצאת מעקבות בעל א"ת ומ"ש מפני המחלוקת. ע"כ.
יש להצטער על כך. בדרך כלל הוא פוסק כיהב"י נגד האור תורה, אבל כאן כיון שיהב"י סתם אף שכנראה הוא חולק על האור תורה – הוא הלך בעקבות האור תורה, ותנ"ך קורן לשיטתם הלכו אחר רוו"ה.
"מסורת הקריאה" הצטרף לדעת המ"ש, וליתא לדבריו.
נוכל להחליט אם כן ללא היסוס שספרינו המדויקים מכריעים נגד הניקוד החריג של האור תורה.
>>>ולמסקנה: אֶעֱשֶׂה עי"ן בחטף-סגול.<<<

This is from Eliyahu Levin.

(I set the text to "Align Right", but what I really want is right-to-left paragraph direction, which Blogger doesn't seem to support.)

בס"ד יום א לסדר מעט צרי ומעט דבש

למערכת שלום

רציתי לעורר על שני ניקודים בפרשת השבוע (שרוב החומשים משתבשים בהם.

א. מא נ וליוסף יֻלַּד הלמ"ד בפתח. כן הוא לפי הדקדוק.

וכתב על זה המנחת ש"י: בכל הספרים הלמ"ד בקמץ גם נמסר עליו במ"ג [=במקראות גדולות, הכוונה לדפוס ונציה]. א.ל.] לית קמץ [= המקום היחיד במקרא שמילה זו מנוקדת בקמץ] וקשה שהוא כבן נפתלי ולב"א [=ולבן אשר, שהלכה כמותו בכל מקום לגבי בן נפתלי. א.ל.] בפתח, כפי מה שראיתי בחילופים שבדפוס. ואחר שכתבתי זה ראיתי ספר רב פעלים שכתב בלשון זה אבל וליוסף ילד שני בנים פתוח לב"א ולב"נ קמוץ. ומסורה אחרת מצאתי עליו ב' קמצין כי אדם לעמל יולד ודין [= קמץ בשני מקומות. האחד הפסוק באיוב ה ז כּי-אדם לעמל יוּלּד; והשני כאן]
לפי זה, חייבים לפרש את המסורה של ונציה שהיא לא מנתה את הפסוק באיוב כיון ששם יוּלָּד בכתיב מלא וי"ו.
מכל מקום המנחת שי מציין שהניקוד בקמץ הוא לפי בן נפתלי וכאמור אנו הולכים בכל מקום לפי בן אשר.
שתי המסורות שהמנחת שי מביא בעד הקמץ הן לפי בן-נפתלי.

מכל מקום כיון שכך בדפוס ונציה לא נעקר שיבוש זה מהספרים.
אם היה מקום לספק אם אמנם ספר החילופים דייק כאן ביחסו את הקמץ לבן-נפתלי ואת הפתח לבן אשר, הרי זכינו לעדות מפורשת בספר "מאורות נתן" של ר' יעקב הלוי ספיר. בשליחותו שאלו את חכמי ארם צובא לבדוק בכתר ארם צובא איך מנוקד שם. וז"ל מאורות נתן: ילד בקמץ? תשובה אינו כן אלא בפתח ומסר עליו מבחוץ [כלומר בגיליון] פתח. .

Unintentional Hiatus

I apologize for not posting anything for a couple of months. I lost some momentum over פסח and never picked it up. When a reader forwarded me an email from someone who had been checking the site regularly and was disappointed to see it hadn't been updated, I resolved to try to get back into the swing of things. So here goes.

ככר זהב Follow-up

See the earlier post on ככר זהב.

This issue has become more intriguing with the פסוק in (פרשת ויקהל (ל"ז:כ"ד. Whereas the פסוק in פרשת תרומה was rendered by אונקלוס as ככרא דדהב, in ויקהל it is ככרא דהב. Why would they be different?

Rav Mordechai Breuer and Zachor, Megilla readings

The following message comes courtesy of Yaaqov Loewinger. Note the link (towards the end) to Rav Breuer's famous article relevant to this weekend's readings.

Rabbi Mordekhay Breuer- the great Masora expert, Israel Prize laureate, Editor of the Breuer Tenakh, passed away on last Shabbat.

Find here his classic article on the correct reading of Pareshat Zakhor and Megillat Ester.

הרב מרדכי ברויאר, מומחה המסורה הדגול, מהדיר תנ"ך ברויאר, חתן פרס ישראל, הלך לעולמו בשבת האחרונה והובא למנוחות אתמול.
ראה באתר הנקוב להלן את מאמרו הקלסי והאקטואלי מקראות שיש להם הכרע, על הקריאה הנכונה של פרשת זכור ומגילת אסתר.


מי שאינו יכול לעיין במאמר שם, יכול לקבלו ממני בדוא"ל.

Link to Article

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

ברוך דין האמת

R' Mordechai Breuer, whose text of the תורה was quoted on this blog just last week, has passed away in ירושלים over שבת and was buried on Sunday. How fitting that the man so greatly responsible for precision and accuracy in the text of the תורה is buried on the same day as the man who first wrote it - משה רבינו.

Apologies to Firefox Users

It has been brought to my attention that the popular Firefox browser does not do well with Hebrew letters containing ניקוד. This is a serious problem even with Firefox 2. I doubt Blogspot supports any browser detection scripting. If there is enough demand, I can go to images of the text as opposed to the text itself as I did with the quotes containing trop.

Those who know me know that I am no fan of Microsoft. However, one aspect in which they seem to be a step ahead is in support of foreign languages - both in their browser and office software. For those who insist on avoiding Internet Explorer, Opera seems to do fine with the ניקוד.

Welcome

As the person charged with monitoring and correcting (when necessary) the weekly laining in my shul, I found myself going through the שנים מקרא ואחד תרגום paying close attention to mistakes that might be easier to make than they are to catch. This helped me prepare for my job on שבת. I decided it would be nice to have an online resource which endeavoured to gather a list of these words to watch out for to help both those who are laining and those who might be correcting. At the same time, this resource could serve as a discussion forum on general דקדוק issues - whether or not they pertain to the פרשה. And so, I present to you, The Dikdukian. Each week we will try to gather the various words to watch out for and explain the issues behind them and with enough time before שבת, summarize them in a concise list. These will be called דקדוק Advisories. Again, the floor is open to any other דקדוק-related discussion. I look forward to your feedback and input.